נגישות
  • ניווט בעזרת מקלדת
  • התאמה לעוורי צבעים (גווני שחור/לבן)
  • התאמה לכבדי ראיה (צבעוניות הפוכה)
  • פונט נגיש
  • AAA
  • ביטול הנגישות (תצוגה רגילה)
  • נוסף לסל קניות:

המוצר התווסף בהצלחה

באתי ליהנות

 
"עשיתי דרך ארוכה שנהניתי ממנה", היא אומרת "אני לא רואה כסף כמטרה, אלא הולכת קדימה כדי לממש את עצמי, נהנית מהדרך, אוהבת את ההקפדה שלי על תהליכים. אני כאן לא בשביל צבירת הון, באתי ליהנות. לכן לפעמים ההחלטות שלי לא עסקיות ואני פוסלת על הסף כל מיני רעיונות שמוצעים לי, כי אני רוצה לעשות דרך שיש בה חדוות יצירה, נחת ושמחה",אומרת הקונדיטורית מירי ארזי,שביחד עם בעלה, שוקי, הקימה לפני 17 שנה בית קפה קטן בשם "מתוקה", ברחוב שלוש בנוה-צדק, שעם השנים הפך למותג אפייה נחשב ואנין.

ארזי, 43 ,תושבת חולון, נולדה ביפו, גדלה בחולון ובעקבות עסקי אביה, התחנכה במשך שנתיים גם בארצות-הברית. את שנת התיכון הראשונה עשתה ב"תלמה ילין" במגמת משחק ותיאטרון ואחר כך עברה לתיכון ויצ"ו-צרפת בתל-אביב, שם למדה קדרות ועיצוב קרמי. לאחר השירות בצה"ל, כמפקדת טירוניות נח"ל, למדה קדרות במכון אבני ולימודי אוצרות ב"קאמרה אובסקורה". ספרה החדש "ספר המתכונים של מתוקה", שיצא לאור בהוצאת "כתר", בא לסכם שנים של אפייה, שאליה הגיעה בעקבות אהבת הפטיסרי שספגה מאמא, אותה אהבה שהסיטה אותה מדרכה להיות אמנית קרמיקה ואוצרת תערוכות. "כשפנו אליי לכתוב ספר, אמרתי, 'בפנסיה אני אכתוב, לא עכשיו'", היא משחזרת, "אבל שוכנעתי שהגיע הזמן. לקח לי שלוש שנים לכתוב אותו, כי קשה היה לי לתמצת מתכונים ארוכים לקצרים, שיהיו ישימים וטובים. אני בעצם מגישה בו מתנה לקוראים שלי, משהו ממני אליהם, מלא בניחוחות של אפייה ביתית, שהופך כל משפחה למשפחה אוהבת".

אז איך בכלל הגעת לתחום האפייה?

כשהשתחררתי מהצבא הייתי אסיסטנטית של קדרית בסטודיו בשוק הכרמל. אחר כך למדתי קדרות קרמיקה במכון אבני בתל-אביב ובמסגרת הלימודים קיבלתי סטודיו ביפו מטעם בית הספר. בסטודיו הזה גם למדתי צילום, מחשבים, הדפסות, ועם סיום הלימודים כבר היה לי סטודיו לקרמיקה משלי, ברחוב נחמה ביפו, במקום הכי לוהט ומבוקש כיום. במקביל לעבודה בסטודיו, עבדתי כמלצרית וכאחראית משמרת ב"סוזנה", המסעדה שעד היום הכי מפורסמת בנוה-צדק. שם גם הכרתי את בעלי לעתיד, שוקי, שמילצר איתי במקביל ללימודיו במינהל עסקים. יום אחד אמרנו לעצמנו, "למה שאת כל האנרגיות שלנו לא נפגין באיזשהו מיזם משלנו? למה שלא נעבוד אצל עצמנו?". החלטנו להקים בית קפה קטן בנוה-צדק, השכונה שבה גרנו אז, ויום אחד, בדרך הביתה, ראינו מקום קטן ברחוב שלוש עם פתק "להשכרה". בלי לחשוב בכלל, שכרנו את המקום ומיד קראנו לו "מתוקה", כשמה של אמי.

ואז התחלת לאפות?

ממש לא. היינו צריכים לעצב קצת את המקום ואז צבענו את הקירות בוורוד בעצמנו, הבאנו מ"גלוסקא" אריחי רטרו, שם גם עשו לנו בחינם את השלט "מתוקה". שתלתי אדניות עם תותים ושמתי בחזית החנות, הבאתי מהבית ספרים והנחתי על מדפים, כדי שאנשים ישתו קפה ויקראו, ומהבית של סבתא של שוקי הבאנו ספות ישנות. גג – היו לנו 15 מקומות ישיבה. לא היו לנו שירותים, אז שלחתי אנשים לאלה של "סוזן דלל". כשאנשים התחילו למלא את בית הקפה, הושבתי חלק מהם בגינה ממול והבאתי להם לשם קפה.

ואז סוף-סוף התחלת לאפות?

עדיין לא. לא היה לי זמן לאפות אז הכנתי סנדוויצ'ים נהדרים עם קפה וסלטים והגשנו אותם. בנוה-צדק יש סיורים היסטוריים על תולדות השכונה, אז פתאום הייתי מוצאת את עצמי מוקפת בקבוצה של 30 מסיירים שרוצים קפה ומשהו לנשנש, וגם אותם הושבנו בגינה ממול עם קפה וסנדוויצ'ים. רק בשלב זה הבנתי שאני צריכה להכין גם עוגות ועוגיות, אבל אז עברה שנה וחוזה השכירות לא חודש בגלל בעיות עם רישיון מהעירייה, אז עברנו לרחוב שד"ל במתחם רוטשילד בתל-אביב, במבנה לשימור קסום ומיוחד, ושם למעשה נוסדה "מתוקה" המיתולוגית. כיוון שלא ידעתי לאפות, ביקשתי מתכונים מאמא שלי, מתוקה, ומאחותי, רחלי, שהיא שפית. רק אז הגשתי עוגות ועוגיות משלי. באיזשהו שלב, פתחנו גם את בית הקפה ברחוב קרליבך במתחם הסינמטק. במקביל, הקמנו את הקייטרינג שלנו, "רומסרוויס", שמציע מנות פינגר-פוד אנינות ואסתטיות לאירועים פרטיים ולעסקים. בהמשך,בגלל שהבניין בשד"ל היה לשימור, נאלצנו לעזוב אחרי חמש שנים ואז אחרי שבע שנות פעילות סגרנו גם את בית הקפה בקרליבך לטובת קונדיטוריה בחולון, שמספקת כיום מנות ועוגות לקייטרינג ולשלוש הקונדיטוריות שלנו בתל-אביב.

למדתי במגמת משחק בתיכון "תלמה ילין" במשך שנה ויש לי את הצד המשחקי שלא פוחד ממצלמות. כילדה, שיחקתי ב"חנהל'ה ושמלת השבת" בתיאטרון לילדים וטבעי לי לעמוד על במה. בעונה החדשה של "פשוט לאפות", שמתחילה החודש, אני מארחת את אמא שלי, ויהיה פרק גם עם שני הבנים שלי.

איך בכלל נולדה התוכנית שלך "פשוט לאפות" בערוץ האוכל?

משרד יחסי הציבור שלי, "ג'י-גרופ", המליץ עליי לחברת ההפקה "ענני תקשורת", והציע אותי כמתכונאית וכקונדיטורית בתכנית טלוויזיה. בניתי קונספט וביחד עם אנשי ההפקה הגענו לתוצאה הסופית.

ממה את הכי נהנית כיום מכל אשכול העיסוקים שלך?

המגוון עושה לי את זה. העובדה שאני מתראיינת כרגע היא גיוון של העשייה הכוללת שלי. כשהכל זז קדימה כל הזמן, כשהכל בתנועה. כשאני והאנשים שעובדים איתי זורמים נכון – אני נהנית.

לא למדת אפייה באופן מסודר - מיהו הקונדיטור שבכל זאת שימש לך כמנטור או כהשראה גדולה?

ההשראה שלי היא הקונדיטוריה הישראלית, לא הצרפתית. לא מצפון פריז ולא מדרום פריז. המנטור שלי הוא התרבות הישראלית שאליה אני מתאימה את האפייה שלי, שכוללת עוגות ועוגיות של עדות שונות שהתגבשו כאן למתכונים אהובים, כמו הכעכים הספרדיים המלוחים שהפכתי אותם לכדורים עם סומסום, עוגות הגבינה עם התותים, עוגות השקדים.
אני יכולה לקבל השראה גם מתערוכה של האמנים האמריקאים ג'קסון פולוק או ג'ף קונס, מאיזושהי תצוגה מרתקת במוזיאון העיצוב בחולון.

היו עוגות בתחילת הדרך שלא הצליחו לך?

המון. וזה בגלל שלא הכרתי תהליכי עבודה מסודרים. היה לי קשה עם ג'לטין, שאז לא נמס לי במים כמו שצריך, היה לי קשה עם בצקי שמרים. אומרים לי שאני מסבירה טוב בטלוויזיה. נו, בטח, זה בגלל שאני
זוכרת כמה ידע היה חסר לי כשהתחלתי לאפות. כיום אני כל הזמן במגמה להשתפר ולשפר מתכונים ביחד עם הקונדיטורית של "מתוקה" קארין פיינגולד והשף שלנו קובי אלון, שניהם מוכשרים מאוד. הם כל הזמן מפתחים רעיונות כדי להתחדש.

את חושבת שאפשר לאפות באופן מקצועי גם מבלי ללמוד אפייה בארץ או בחו"ל?

כן. הכל עניין של פתיחות, סקרנות, אסור לפחד. מותר לך להגיד בלי בושה, "אני הולכת לטעות". אל תגידי, "אני מושלמת, אני הכי טובה". ממש לא! צריך פשוט לצאת לדרך. מכל דבר שקרה לי – למדתי משהו.

את העסק הזה התחלת ביחד עם בעלך שוקי. את ממליצה על הקוקטייל הזה של זוגיות ועסקים מסביב לשעון?

אנחנו בזוגיות כבר 18 שנה ונשואים 11 שנה,עובדים ביחד והקוקטייל הזה לא פשוט. כיום זה נראה לי נכון. מוזר לי שגבר ואשה נשואים נפרדים בבוקר ונפגשים רק בערב.

מה טוב בלעבוד ביחד עם הבעל?

טוב בעיניי ששותפות הגורל מתפרשת על כל תחומי החיים. יום אחד הוא הבוס שלי, למחרת אני הבוסית שלו. כשהיינו צעירים יותר היה קשה יותר לעבוד יחד. לקח לי שנים לדעת בדיוק איך אני צריכה להתנהל עם שוקי
ואני חושבת שהגעתי לסטטוס-קוו נכון. הכי חשוב זה שאנו נותנים ספייס זה לזה.

איך את מגדירה זוגיות?

חברות עמוקה עם אדם שאת הכי יכולה לסמוך עליו. זוגיות טובה היא כשאת לא רוצה לשנות את בן הזוג שלך ונותנת לו להיות הוא עצמו.

למזל יש חלק חשוב בהצלחה שלך?

כן. למזל יש חלק חשוב בחיים. נקודה. כשאני מביטה אחורה אני נזכרת בכל אלה שעזרו לנו, כמו בשיר של נעמי שמר, "אנשים טובים באמצע הדרך". הרבה אנשים לאורך הדרך נתנו לנו משהו, עזרו לנו במשהו ובכלל לא ציפינו מהם לטובות המרגשות האלו שהם העניקו לנו.

ישנם דברים שהיית עושה אחרת?

לא יודעת. קשה לי לדמיין מה היה קורה אילו המשכתי בלימודי האוצרות ב"קאמרה אובסקורה" ולא הייתי פונה לאפייה.

עד כמה את מחויבת כיום לעסק שלכם?

בעיקר גאה. זה משהו שאף אחד לא נתן לי ולשוקי, לא ברמת הרעיון ולא ברמת הנכס והביצוע. פשוט עבדנו באופן סיזיפי ויצרנו משהו שבו אנחנו מקפידים בפרטים הקטנים גם כשאנחנו גדלים.

אחרי שעות של עבודה בקונדיטוריה ובקייטרינג - איך את משתחררת מהלחץ?

נוסעת לארצות-הברית לחודש עם בעלי ושני הבנים. הייתי לפני חודשיים באירוע "מרחביה" לנשים בלבד במצפה-רמון. היינו 70 נשים ועשינו במשך כמה ימים מה שנשים אוהבות - טיולי מדבר, אוהלים עם המון פעילויות בכל אחד מהם, מופעים שונים וכמובן שהיה גם אוכל מצוין. והיה המון שקט מדברי כזה שאני אוהבת.

איך את שומרת על משקל אם כל היום את טועמת עיסות מתוקות ועוגות מוכנות?

בעיקר גנים טובים. בילדות שלי הבית היה מלא במאפים וחינכו אותי לא לתקוע, אלא לאכול וליהנות כשרעבים, לא להפריז, ותמיד לבחור במאפה איכותי. כשאני טועמת במהלך האפייה ביס קטן, אני יודעת בוודאות מה צריך להוסיף, מה צריך לגרוע מהמתכון. לא צריכה לאכול את כל המאפה.

מה הכי כיף באפייה ביתית?

כשאני אופה וכל בני הבית מתרכזים סביבי.

איך זה שלמרות אמצעי הייצור החדשניים - קונדיטור תמיד ישמח להתהדר באמירה "לעוגה שלי יש טעם של בית"?

בסופו של דבר, כולנו בני אדם ולכולנו יש רגשות וזכרונות וכולנו בגעגוע מתמיד לטעמים ולניחוחות מהבית, מהילדות.

מהי העוגה האהובה עלייך?

עוגת טורט. אוהבת שכבות של בצק וקרם אגוזים, קרם קפה, קרם קרמל, טורט עם פרג שאני קוראת לו "טורט קוויאר".

מהו המאפה המלוח האהוב עלייך?

מאפה בטטות וגם פירוגי (כופתאות ממולאות).

מהו התבשיל האהוב עלייך?

תבשילי קטניות. אנחנו מגדלים גם נבטוטים ואוכלים אותם בתיבול שמן קצח ושמן זרעי רימון. זהו סלט הבריאות שלנו.

מהו סגנון הבישול האהוב עלייך?

אסייתי. לא אומרת "לא" לסושי טוב, גם לא לסטייק בקר טוב.

במה שונה לדעתך אפייה מבישול?

באפייה אתה הולך צעד אחר צעד. אם טעית במשהו, אין דרך חזרה. בבישול זה חופשי יותר, אפשר לאלתר יותר.

עד כמה את מנסה כל מתכון לפי שאת מפרסמת אותו בספר או מכינה אותו מול מצלמות הטלוויזיה?

המון פעמים. נותנת גם לקונדיטורים לאפות את אותו המתכון ומשווה. ויש מערך של טועמים – כל המשפחה, כולל ההורים שלי,חברים. ואגב, אין להם בעיה לקטול איזשהו מאפה. אני קשובה לכל הדעות.

מה את אוהבת במדיום הטלוויזיוני?

את הצד המשחקי, את האומץ שלי לעמוד מול המצלמה ולא לפחד ממנה.

תסכימי לשפוט בריאליטי האפייה בפורמט האנגלי המתוכנן ב"קשת" בערוץ 2?

נראה לי שכן. השיפוט שלי יהיה ברור מאוד - "טעים", "כיפי", "מרקם טוב". אני לא מתחברת למטאפורות מעיקות בשיפוט שלי.

בכלל, הישראלים אופים טוב?

כן, האפייה הביתית בארץ טובה מאוד.אנשים בורחים לאפייה כסוג של רגיעה – נשים, גברים ולהפתעתי גם המון ילדים בשנים האחרונות אוהבים לאפות.

איפה ומתי טעמת את העוגה הכי טעימה?

במסעדה בלונדון לפני 15 שנה. מסעדה יוקרתית, ישבו שם מיליונרים, הארוחה היתה מצוינת ובסופה הוגשה לנו ביצת מרנג דקיקה וסגורה ובתוכה קרם לימון וקרמל. פסגת הטעם והמרקם.

יש איזו עוגה שמלווה אותך מילדות?

האצבעות המתוקות המיתולוגיות שלי שעשויות מבצק גבינה, ריבה טובה ממה שיש בבית, אגוזים, קינמון וצימוקים.

מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?

אני מחכה בגן ואמא שלי מגיעה לקחת אותי הביתה, כשהיא לבושה בשמלת מקסי, ואני מסתתרת מתחת לשמלה הארוכה.

לאיזו דמות, ציבורית או אישית, היית רוצה לאפות עוגה, להכין קפה ולשבת איתה לשיחה על החיים?

לדלאי-לאמה. הייתי אומרת לו שהצלחתי ליישם בעוגות שלי את הפשטות, שעליה הוא מדבר בכתבים שלו ובהרצאות שלו.

מה את הכי אוהבת בעצמך?

את זה שאני לגמרי לא עסוקה במה שאנשים אחרים חושבים או עושים.

מה את לא אוהבת בעצמך?

שאני לא תחרותית מספיק.

מה הכי חשוב לך בחיים כיום?

למצוא את האיזון הנכון בין כמה אני משקיעה בעבודה וכמה אני משקיעה בילדים שלי ובבעלי.

מה מרגש אותך?

אני אדם של אנשים. אנשים מרגשים אותי. כמו לדוגמה, חברה שחלתה בעבר בסרטן והבריאה, פתאום לאחרונה היה חשש שהסרטן חזר אבל בבדיקות התברר שהיא נקייה לחלוטין. ביום שהגיעו תוצאות הבדיקות, שתינו צרחנו משמחה ומאושר.

מה מצחיק אותך?

הבנים שלי, יהלי בן האחת-עשרה וחצי ועמית בן השבע וחצי. הם עושים המון שטויות מצחיקות.

אילו עוד תחומים מעניינים אותך?

אמנות פלסטית, ספרות. קוראת עכשיו את שלושת הכרכים של "נפילת הענקים" שכתב קן פולט. נהנית גם ממופעים של מוזיקה ישראלית – "הדג נחש", קרולינה.

מהו המקום הכי מגניב שהיית בו בעולם?

לפני 20 שנה, בסין, שהיתה אז המקום עם המאכלים הכי מוזרים בתבל. אכלתי שם כל מיני דברים ולא ידעתי מה אני אוכלת. לא ידעתי לאן אני נוסעת במסעות בתוך סין, כי אף אחד לא דיבר אנגלית, אבל אלו הם חודש
וחצי בלתי נשכחים עבורי עד היום. גם הטיול לטיבט היה נפלא, שהיתי שם במנזר בקור של מינוס 20 מעלות, ושתקתי עם נזירים בודהיסטים לובשי גלימות כתומות.

מה היה לך הכי קל בחיים?

אני לא טיפוס שנכנס לבלבלה, אז ידעתי איפה יהיה לי טוב והלכתי לשם. אני קשובה לאינטואיציות שלי.

והכי קשה?

נורא קשה לי שאני לא יכולה להקטין ראש.

במה את הכי גאה?

בבנים שלי. הם המראה שלי ושל שוקי.

ואת מי את רואה כשאת מביטה במראה?

את החברה הכי טובה שלי. וגם את הבת של מתוקה וראובן, את אשתו של שוקי, את האחות של רחלי ואיילת ואת אמא של יהלי ועמית.
 

צרו קשר
צרו קשר